חופשה משפחתית מאת גורי אלפי

הבעיה עם חופשות היא הציפיות. יש ציפייה מאוד גדולה שתהנה בחופשה. זאת חופשה, עבדת קשה, עכשיו אתה צריך מאוד להנות. מגיע לך. הנה החופשה שדמיינת כבר מלא זמן. ואי אפשר ליהנות עם כל הציפיות האלו!
יותר מדי ציפיות. ולמרות כל זה, החופשה שלנו בעיירת הסקי ואל טורנס הייתה הצלחה אדירה! לקח לנו רק 12 שנים להגיע לחופשה המשפחתית הזאת. פשוט בכל פעם שתכננו חופשה, נולדה לנו עוד ילדה. אז ניצלנו הפוגה של חמש דקות בפוריות ויצאנו לכבוש את הפסגות של צרפת. עכשיו, תאמינו לי שאני אומר לכם שזאת אחת החופשות המדהימות שהיו לנו (אם לא כוללים את הסחנה) הדבר הכי מסובך בחופשה זה כמובן האריזות (יש לנו ארבע בנות! ולהילה יש המון נעליים).
ההכנות לחופשת סקי מזכירות מבצע צבאי. חודש לפני התאריך הנקוב מתחיל מרוץ חימוש מטורף. כפפות, חרמונית, כובעי צמר, מחממי אוזניים, נעלי מטפסים, חותלות, ביטוח חיים, צוואה, ציוד לצרכי ניתוח בתנאי שדה ותפילת הדרך. כמובן שאת רוב הדברים החשובים שכחנו בסוף בבית. אז נכון, הדעה הרווחת היא שחופשת סקי זאת הדרך היקרה ביותר לשבור מרפק בחו"ל, אבל מסתבר שאפשר גם אחרת. עם הדרכה נכונה, ודיל מוצלח, אתם יכולים לנקוע רק קרסול ולסדוק טיפה את קרן ההשתלמות שלכם.



אבל באמת אל תיפצעו, אתם לא רוצים למצוא את עצמיכם מעבירים את שארית החופשה בלובי המיותם של המלון, שותים וודקה אשכוליות ומטרידים את הפסנתרן: "נגן משהו של שלמה ארצי באמאשך...". הבעיה היא שאנחנו ישראלים, אין לנו שום זיקה לשלג.
אנחנו לא נהיה טובים בזה אף פעם. אבל אנחנו ישראלים...אז במח שלנו אנחנו טובים בהכל! ואז אנחנו מגיעים לאתר סקי, שמים את כל הציוד עלינו, לובשים הכל הפוך, המקומיים מנסים לעזור לנו, ״מסייה..פרדון, יור שו איז און יור הד!״, ״אל תגיד לי שו, מה שו! אני עשיתי את צעדת הגלבוע יחף!״.
בפעם הראשונה שניסיתי לגלוש, הפכתי לכדור שלג ענקי. השילוב בין מהירות האור אליה הגעתי, המדרון החלקלק והעובדה שאני לא יודע לגלוש הוביל להתרסקות מפוארת שנמשכה בערך נצח. הגולשים האחרים נעמדו והריעו למפגן האימים שהצגתי וחלק מהם גם מיהרו לאסוף מזכרות כמו אף וברך. יותר מהכל, רציתי מאוד שהילדות ילמדו לגלוש. חשבתי ללמד אותן בעצמי, אבל הן עדין מתאוששות מהפעם שלימדתי אותן לרכב על אופניים. הן קיבלו מדריכה נהדרת ובתוך כמה שעות הן כבר גלשו הרבה יותר טוב ממני. זה מאוד עצבן אותי.



סקי כשלעצמו הוא לא עניין כל כך מסובך. נופלים פעם, פעמיים ואחר כך כבר קולטים את העניין. הדבר שבאמת דורש אימון רציני הוא ה"טי-בר". למי שלא מכיר את המונח, מדובר בעוגן מתכת ופלסטיק שאמור להיכנס בין הירכיים ולמשוך אותך כלפי מעלה עד לפסגה הנכספת. זה ממש לא פשוט העניין הזה. אני בזבזתי את רוב הזמן שלי בניסיונות לייצב את עצמי בסד העינויים הזה. כשכבר הצלחתי להגיע לראש ההר לא הצלחתי להוציא את הדבר הזה מבין הרגליים ונגררתי עם עוגן במפשעה כל הדרך הארוכה למטה להנאתם של הגולשים האחרים. בקיצור, עזבו את הטי- בר ולכו ישר לכיסאות ברכבל. והכי חשוב, לכו על סנו-בורד. אף אחד לא נראה טוב כשהוא גולש על מגלשיים. אתם נראים כמו רקדני סלסה לא מוצלחים. היופי בבורד הוא שאתם נראים נהדר גם כשאתם מתרסקים מצלע הר. אז אם אתם מחפשים חופשה משפחתית מגבשת ופעילה, לכו על זה בלי היסוסים! ואם אתם רווקים... אז לכו קיבינימט! כל יום זה חופשה מבחינתכם!